כתב העת לחקר החברה החרדית
כתב-העת יוצא לאור במסגרת המרכז לחקר החברה החרדית שבמכון ירושלים למחקרי מדיניות ומשמש במה למחקרים אקדמיים העוסקים בקשת רחבה של נושאים הנוגעים לחיי החברה החרדית: קבוצות-תרבות חרדיות; תהליכים דמוגרפיים וחברתיים; חינוך יסודי; לימודים תורניים; השכלה גבוהה ומקצועית; תעסוקה; דיור ובינוי; שכונות וערים חרדיות; הרגלי-צריכה; דפוסי-פנאי ותרבות; התנהגות פוליטית; תקשורת.
מייסד ועורך כתב-העת הוא פרופ' עמירם גונן.
כתובות למשלוח כתבי-יד:tehilab@jerusaleminstitute.org.il , amiram@jerusaleminstitute.org.il
אפריל 2018
מלחמת העצמאות בעיניים חרדיות
בשלבים הקשים ביותר של מלחמת העצמאות, בחודשים מארס-אפריל 1948, בשעה ש'ההגנה' עומדת במבחנים קשים של המשך המצור על ירושלים היהודית, המשך פיצוצי התופת בעיר, הוצאת שיירות מן העיר ועמידה במתקפות מדרום ומצפון, חוותה גם הקהילה החרדית ימים קשים. לצד העמידה במלחמה הקשה בשכונות חרדיות ולצד קשיי המצור, היה הציבור החרדי נתון לראשונה בחיבור עם הרוב הציוני בעיר כתף אל כתף. לאחר עשרות שנים של מאבק רעיוני כנגד הציונות, החילוניות והפרדה באורח החיים ובמוסדות, נדרשו החרדים לעמוד לצד החילונים ולסייע להם. ואכן, לצד השאיפה למדינת-הלכה והציפייה לשליטה בין-לאומית בעיר (לפי החלטת החלוקה), עלו בקרב החרדים בירושלים שאלות רבות על דרכי שיתוף הפעולה עם מוסדות העיר והיישוב, במיוחד בהקשר הצבאי. במחקר זה נבדק העיתון היומי הראשון של הציבור החרדי - ''היומן'', שיצא בעיר בעיצומה של המלחמה, בהקשר לשאלות הביטחון דאז. מתברר כי בנושאים אלה היו רמות שונות של הזדהות עם מהלכי המלחמה ודרכי ההתנהלות של "ההגנה" בעיר, לצד ביקורת נוקבת. מאמר זה עוסק בביקורת שהובעה בעיתון נגד "ההגנה" מצד חוגים בקהילה, לעיתים מרביתה, ביחס למהלכיה הצבאיים וביחס לצורך לפעול בתחום הביטחון בהנחיית גדולי התורה.
המשך קריאה >>
שבט תשע"ח
פברואר 2018
דפי פייסבוק ציבוריים
המחקר עוסק באופני הבנייה של סמכות דתית אונליין. נחקרו דפי פייסבוק ציבוריים של 17 "מנהיגים רוחניים" באמצעות ניתוחי תוכן וראיונות הן עם מנהיגים והן עם מפעילי הפייסבוק הנקראים 'מנהלי-דפים'. הוצגו שתי אופציות למערכת-יחסים בין בעל הסמכות הדתית לבין האינטרנט: האחת נתפסת כמחלישה את הסמכות הדתית, והשנייה רואה באינטרנט גורם התומך בסמכות להמשכיות ול"השלמתיות" בין מסגרות הדת שאינה מקוונת ('אופליין') לבין הדת המקוונת ('אונליין'). הגישה התאורטית היא "עיצוב דתי-חברתי של טכנולוגיה" RSST- religious social shaping of technology, לפיה הקבוצה הדתית רותמת את הטכנולוגיה לשימושיה בהתאם למערכות הערכים שלה. מטרת המחקר היא לבחון אם מתקיימת הבניה של סמכות המנהיג באמצעות האופציה השנייה – המשכיות ו"השלמתיות" וכיצד מאפשרת הטכנולוגיה לקדם את הבניית הסמכות נוכח המגבלות והדילמות שטכנולוגיות-תקשורת חדשות מציבות בפני החברה היהודית המסורתית. הממצאים מלמדים כי דפי הפייסבוק מתומרנים ונשלטים בידי מנהלי-דפים. נראה כי נעשה במדיום שימוש תועלתני לביסוס הלגיטימיות והסמכות של המנהיג והדוקטרינה שהוא מייצג. למרות שחלק מן העוקבים מצונזרים והאינטראקציה עמם חסרה – יש עדיין קהל נרחב שמביע תמיכה בדף ומוכן לקבל את "כללי המשחק" המוכתבים. ראיה לכך היא מספר העוקבים ההולך ורב. המחקר מצביע על קיומה של אבולוציה של אמצעי-תקשורת במסגרת הדת העממית, שמתאימה עצמה לתנאים המשתנים: בעבר פעלו כוחות ה-grassroots באמצעים לוקליים במרחב הקהילתי, ואילו כיום הם פועלים באמצעות הטכנולוגיה הגלובלית, פונים לקהלים בזירה המקומית והבין-לאומית ומשתמשים ביסודות תרבותיים עדכניים המזוהים עם "העידן החדש" למימוש האופציה של המשכיות ו"השלמתיות".
מילות-מפתח: טכנולוגיות תקשורת, אינטרנט, דת עממית, צנזורה, סמכות דתית.
המשך קריאה >>
דצמבר 2017
הגדולים – אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית...
על דפנות הסוכות של ימי ילדותי היו תלויים פוסטרים גדולים ומנוילנים ובהם תמונות של צדיקים. מר' יוסף קארו והבן איש חי ועד "החזון איש" ו"החפץ חיים". ר' שמעון בר יוחאי לצד ר' נחמן מברסלב. האמנתי שכך באמת כולם היו נראים. איני זוכרת מי היתה הדמות הביקורתית שהבהירה לי שאין לנו דרך לדעת איך באמת נראה ר' שמעון בר יוחאי, וגם התמונות מהמאות האחרונות מבוססות על ציורים, ואינן מדויקות – בלשון המעטה. התסכול של ילדה קטנה קשה לתיאור, איך באמת נראו הצדיקים הללו?
כמה עשרות שנים אחרי, והתסכול, בחלקו, נפתר. ספר עב כרס, "הגדולים", הופיע על שולחני, ושרטט תמונות עשירות ומלאות חיים של מעצבי היהדות החרדית בישראל. הקריאה בכל 854 העמודים (הסוף מוקדש לביבליוגרפיה ומפתחות) מרתקת ואף מותחת. כל פרק בספר מוקדש לגדול אחד, ובנוי לפי קווי המתאר הבאים – ביוגרפיה קצרה וסיפורית, ניתוח מעמיק של הדמות ושל כתיבתה התורנית והנהגתה, סוגיות מרכזיות שבהן עסקה הדמות, היחס לציונות ולמדינת ישראל (אם רלבנטי) וסיכום כללי.
בחלק הראשון של הספר משורטטים הקווים לדמותה של תופעת הגדולים. בחלק השני מתוארים אבות היהדות החרדית באירופה, שהם הגדולים של פעם. בחלק השלישי מתוארים אבות היהדות החרדית בארץ ישראל, וברביעי – בארצות הברית. החלק החמישי, הארוך ביותר, מוקדש לגדולים של זמננו, שהם מנהיגי היהדות החרדית במדינת ישראל. החלק השישי, כמו גם חלק מההקדמה, מוקדשים לפרופ' פרידמן, אשר לו מוקדש הספר כולו.
הגדולים, הכלולים בספר, שייכים לשלושה מעגלי שייכות – אישים שפעלו בחברה החרדית במדינת ישראל ועיצבו את דרכה מתוך התמודדות עם אתגר המדינה היהודית. הם מנהיגים שליוו את התפתחות חברת הלומדים החרדית בישראל מרחוק, שפעלו בתקופות שלפני קום המדינה, מאז ראשית האורתודוקסיה, אך מתוך תחושת מעורבות ערה. הם משמשים סמלים מרכזיים של החרדיות הישראלית. המכנה המשותף של המופיעים בספר הוא היותם "מנהיגים בזכות אישיותם ולא בזכות משרותיהם [...]. למרות ההבדלים הרבים ביניהם, כולם היו דמויות כריזמטיות שלא נבחרו על ידי הציבור בבחירות פורמליות, אלא למדנותם ואישיותם קבעה את היותם מוסמכים לבטא את "דעת התורה" (שטמפפר, עמ' 20).
המושג "דעת תורה" נוגע לכל יהודי בישראל ובעולם. משאלות כמו פתיחת בתי עסק בתל אביב בשבת, ועד שאלות הרות גורל כמו תרומת אברים וקביעת מועד המוות. מגיוס חרדים לצה"ל ועד השתתפות בכוח העבודה. משאלות של גיור, ממזרות ונישואים ועד כשרות בית חב"ד בעיירה נידחת בקולורדו. מי שקורא את הספר הזה לא חייב (כמובן) להאמין ב"דעת תורה", אבל יכול להיכנס, באופן מטאפורי, לראשם של האנשים שהציות ל"דעת תורה" הוא מרכז עולמם.
ואני חושבת על כל הפעמים שבהם באופן אישי זעמתי נגד "דעת תורה", על מצוקות הפרנסה בחברה החרדית בת זמננו, על הנשים ההרות ויולדות גם כשאין להן כוחות גוף ונפש, על גברים שאינם מתאימים לחברת הלומדים, ומכלים את ימיהם בבית המדרש. ומנגד, אני חושבת על כוחות-העל המוענקים לאנשים הפשוטים שצועדים בעקבותיו של מנהיג כריזמטי שיש לו את מה שאין להם – "דעת תורה", על הביטחון והאושר הפנימי הנובעים מהתחושה שתיארו לי נשים חרדיות רבות כל כך – "אני עושה את הדבר הנכון, כי אני פועלת לפי דעת תורה", ועל נכונות של קהילה שלמה לא לסגוד לאלילי המאה העשרים והמאה העשרים ואחת – הכסף, הקידמה, הטכנולוגיה – אלא לסגוד למנהיג קשיש היושב ליד שולחן עץ ישן ולומד גמרא.
הספר עוסק במגוון רב של תכנים: מעבר להכרות מעמיקה עם דמויות המופת של החברה החרדית, ניתן ללמוד ממנו רבות על ההקשרים ההיסטוריים, הפוליטיים, החברתיים, והכלכליים של תופעת ה"גדולים". למשל, מאמרו של תמיר גרנות על ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם, מתאר בקיצור את אשר עבר על הרב בזמן השואה. אשתו ותשעת ילדיו נרצחו באושוויץ, והבן היחיד שנותר נפטר מטיפוס בתום המלחמה. בשנת 1955 הגיע לישראל (אחרי שהיה בארה"ב) והחליט להקים קריה חסידית בעיר נתניה. למרות שבקלויזנבורג הטיף נגד הציונות, הוא יצא בישראל קשרים עם מנהיגי המדינה דאז, בן גוריון ואשכול. הוא בנה את המלון החרדי הראשון (גלי-צאנז) ואת בית החולים לניאדו.
יתכן ובמציאות היסטורית אחרת, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג היה נשאר רב בינוני בחסידות קטנה. העובדה שהשואה החריבה לא רק את משפחתו שלו, אלא גם את היסודות החברתיים והפיזיים של החסידות, הניעה אותו לפעילות אינטנסיבית של שנים ארוכות, שביטאה יכולות מנהיגותיות נדירות. הוא הצטיין ביכולת להתמודד עם המציאות, בהבנה שיש ליצור קשרים עם מנהיגי המדינה, גם אם היא ציונית וחילונית, ובהכרה בכך שקהילה צריכה גם פרנסה, וגם נופש ובריאות, ולא רק לימוד תורה.
בדומה לביוגרפיה של ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם, ההקשרים ההיסטוריים המרכזיים בחלקו הרביעי והחמישי של הספר, העוסקים במנהיגי היהדות החרדית בארה"ב ובישראל (בהתאמה), הם בעיקר השואה והקמת מדינת ישראל. אובדנן של הקהילות החרדיות באירופה, וחילוניותה של המדינה היהודית הצעירה, היו המניעים המרכזיים שהובילו את המנהיגות החרדית להקמה מחדש של עולם התורה שחרב. אולם כפי שלימדנו פרופ' מנחם פרידמן, שהקובץ כאמור מוקדש לו, חברת הלומדים מעוגנת בהקשרים פוליטיים, חברתיים וכלכליים ייחודיים. כוחם של הרבנים החרדים לא נבע רק הסכם הסטטוס קוו וסיפורי העגלה הריקה, אלא גם כוחם של החרדים כמפלגת לשון מאזניים. יסודה של המדינה הצעירה כמדינת רווחה קולטת עליה, למרות מצוקתה הכלכלית, יחד עם היבטים פמיניסטיים (גם אם לא מוצהרים), אפשרו את השתלבותן של נשים חרדיות רבות בשוק העבודה, החזקתה הכלכלית של חברת הלומדים, והגידול הדמוגרפי העצום בחברה זו.
הסוגיות המרכזיות בהן עוסק הספר הן: ההשפעה הציבורית, ההשפעה הפוליטית והיצירה הרוחנית של הגדולים. אבקש להתעכב על ההשפעה הפוליטית באמצעות מנהיג חסידי, האדמו"ר מגור, ומנהיג ליטאי, הרב שך. האדמו"ר מגור, ר' ישראל אלטר, ה"בית ישראל", מוצג במאמרם של בני בראון וחיים שלם כבעל השפעה מכרעת במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. הוא עסק באיחודים ובפיצולים (עם הליטאים ועם פא"י). כאביו, שהיה מפטרוני העיתונות החרדית בפולין, הבין את החשיבות המכרעת של תקשורת חרדית "טהורה", והוביל להקמת עיתון "המודיע" (1950). רמת מעורבותו בעיתון היתה גבוהה. הוא לא התמקד רק בהיבטים הרוחניים, המוסריים וכמובן הפוליטיים של התכנים, אלא גם בהיבטים הכלכליים.
הרב שך, על פי מאמרו של אבישי בן חיים, החל את פעילותו הפוליטית בהיותו בן שבעים (אם כי השתתף בישיבות מועצת גדולי התורה עוד קודם לכן). הגדול שהיה שקוע בתלמודו עשורים רבים הפציע כמנהיג ללא חת, הוא הקים שתי מפלגות (דגל התורה וש"ס), ופיצל את הקהילה החרדית פעמיים – באמצעות פרישת הליטאים מהשותפות עם החסידים באגודת ישראל, ובאמצעות הקמת מפלגה לספרדים. התנגדותו הבלתי מתפרשת לתנועת חב"ד ביטאה את נוקשותו האידיאולוגית החריפה. הבנתו את העולם הפוליטי המודרני הובילה למסקנה שפעילות פוליטית אינה מספיקה ללא תקשורת עם הקהל, ולכן הקים את העיתון "יתד נאמן" ושינה את המונופול הפוליטי-תקשורתי-כלכלי של "המודיע".
מישהו אמר לי שהספר הזה הוא פריט חובה בארון הספרים החרדי, כי הוא הֶגיוגרפיה, או אפילו מיתוגרפיה, של גדולי התורה החרדים. "אפילו שם הספר, "הגדולים", מבטא את ההסכמה עם גדולתם, ולא מכוון לחשיבה ביקורתית", הוא אמר. אינני מסכימה עם הביקורת הזו, מכמה סיבות: אני שמחה שספר אקדמי הופך לפריט חובה בארון הספרים החרדי. חרדים שרוצים להרחיב את ידיעותיהם באשר למנהיגיהם ומנהגיהם, ולהבין כיצד תופסים אותם בעולם האקדמי, הם תופעה גדלה והולכת. ובעיקר, חרדים שמסוגלים לשאת ביקורת ישירה. ואכן, הספר מכיל מנות גדושות של ביקורת על המנהיגים המופיעים בו – מביקורת נוקבת וגלויה על התנהגותם של רבנים חסידים שמילטו עצמם בימי השואה, ועד התנהגויות בוטות. הכותבים לא חוסכים בתיאור של מאבקי כבוד והנהגה, יחד עם ביטויי אנושיות פשוטים.
לפיכך, אם יש משהו שמבדיל בין ספרות השבחים החרדית לבין הספר הזה, הוא בדיוק התיאור הביוגרפי העשיר. ספרו של אנגלמן "הגוף הגברי החרדי-ליטאי" מתאר בפירוט רב כיצד בונים החרדים מיתוס של גדול המנותק מהבלי העולם הזה. בספר שלפנינו התיאור לא מנותק כלל. הגדולים הם בני אדם, שמתחתנים ומולידים ילדים, שעוברים ממקום למקום לפי הצרכים והצרות, שמתמודדים עם ברי-פלוגתא ואויבים. סובלים ממחלות, מעקרות, מאובדן נורא של בני משפחה בשואה ובמקומות אחרים. דמותם הופכת משטוחה לעגולה באמצעות התיאורים היבשים הללו, לכאורה.
זאת ועוד, לא ברור אם תהילתה של הביקורתיות האקדמית היא תפארתה. לעיתים כדי להבין באמת את הנחקרים שלנו, במקרה זה החברה החרדית, עלינו להיכנס לעומק לתוך עולמם. עלינו להבין מיהם המנהיגים והגדולים של חברה זן, כפי שלהבדיל הייתי מצפה מחוקרי תרבות הנוער בת זמננו להיות חברים בכל הרשתות החברתיות, ואף להאזין בתכיפות לרצפי התווים הבלתי-אפשריים, המכונים בפיהם "מוזיקה".
הציפיה המשמעותית שלי מכותבי הספר או ממעגל חוקרי החברה החרדית היא להוביל במהרה להצטרפותו של ספר-אח על מדפי הספריה: "הגדולות" – הנשים שעיצבו את פני החברה החרדית בישראל. משרה שנירר ועד אלטה פייגה טייטלבוים, הרעבעצען מסאטמר, מחיה מושקא שניאורסון, אשת הרעבע מחב"ד, ועד הרבנית מרים קנייבסקי, אחותו של "החזון איש" ואשתו של ה"סטייפלר" - כולל שרטוט התהליך החשוב של הפיכת ה"נשים של" לרבניות גדולות ומנהיגות חברתיות – בזכות עצמן.
הספר בהיר וברור, הכתיבה איכותית וקולחת, וניכרת חתימת ידם הקפדנית והמארגנת של העורכים. איכות ובהירות הכתיבה הופכת את הספר לכזה שמיועד לא רק לחוקרים – מרצים ותלמידים, המתעניינים בחברה החרדית ובחברות דתיות בנות זמננו, אלא גם לאנשים הרוצים באמת להבין את החברה החרדית. לאלו שמסתכלים בעיניים תמהות על מאות אלפי אנשים, שיוצאים בשמש ובגשם ללוויה של אדם קשיש שמעולם לא פגשו, ושהקדישו את ימיהם לשמוע בקולו, פשוט כי הוא גדול, ודעתו היא "דעת התורה".
קישור לדף הספר –
http://www.magnespress.co.il/Book/הגדולים.aspx?name=הגדולים&code=45-151126
המשך קריאה >>
אוקטובר 2017
מעֵבֶר לעקרון "הבינוניות":
על תהליכי שינוי ערכיים וחברתיים המתחוללים בקהילה החרדית בישראל
המשך קריאה >>
אב תשע"ז
אוגוסט 2017
'החזרת עטרה ליושנה' או 'שינוי עטרה ישנה'
כיצד מעצבת האליטה הגברית בש"ס את המודל הנשי שנועד לתמוך בשינוי חברתי?
תקציר
מטרתו של מאמר זה היא לבדוק כיצד מעצבת אליטה גברית את המודל הנשי שנועד לתמוך בשינוי חברתי. המאמר טוען כי תנועת ש"ס מעצבת מודל של אישה מנהיגה שתפקידה לכאורה הוא לסייע 'בהחזרת עטרה ליושנה', אולם בפועל היא 'משנה עטרה ישנה' בהיותה תומכת בחברת גברים העוסקת בתורה, על פי הדגם הליטאי, וזאת חרף השוני בין אורח החיים הדתי-מסורתי של המזרחים, לזה הנהוג בקרב החברה החרדית הליטאית. מטרה משנית של המאמר היא לבדוק אם בנות הדור השני פועלות על פי מודל האישה של תנועת ש"ס. לשם כך מוצגת במאמר פעילותן של שלוש נשים מרכזיות הפועלות בתחומי החינוך. המאמר מתבסס בעיקר על כתבות הספד שהופיעו בשבועון תנועת ש"ס 'יום ליום' על נשים בנות הדור הראשון לעלייה מארצות המזרח, והוא מראה כיצד הספדים אלה מייצגים את החזון החברתי-פוליטי של ש"ס. ההספדים הם מקור המידע היחיד שיש לתומכי תנועת ש"ס על אודות בנות הדור הראשון, וזאת משום שהן פעלו בתקופה בה לא היתה עדיין תקשורת מפותחת ולכן לא נודעה פעילותן ברבים. ההספדים מתארים את פעילותן של נשים אלו מהיבט אחד בלבד, והוא טיפוח לימוד התורה על ידי גברים, ומכאן חשיבותם הגדולה של הספדים אלה לקידום החזון הפוליטי של התנועה.
המשך קריאה >>
יולי 2017
הרש"ר הירש
הרב שמשון רפאל הירש (1808-1888), המכונה הרש"ר, היה אחד ממעצבי האורתודוקסיה היהודית החרדית במחצית השנייה של המאה ה-19. הוא נודע כאבי התפיסה של 'תורה עם דרך ארץ', לפיה יש לשלב בין לימוד התורה לבין מה שמכונה בפרקי אבות 'דרך ארץ' – מונח שכולל לפי תפיסתו את המדע, האמנות, התרבות והסוציאליזציה האינסטרומנטלית של החברה הכללית. השפעותיו של הרש"ר ניכרות באורתודוקסיה היהודית הדתית עד ימינו אלה, ודמותו הפכה למיתוס בספרות התורנית, הביוגרפית והחינוכית של החברה החרדית, במה שיכונה להלן 'מיתוס הישיבות הקדושות'. אך בניגוד לכך, החברה החרדית בוחרת להתעלם מן העיקרון של 'תורה עם דרך ארץ' שהציב הרש"ר. יחס מפוצל זה למורשתו של הרש"ר הירש – יחס המכונה כאן 'מיתוס חריג – עומד במרכזו של מאמר זה, בו מוצגות גם שתי עבודות-שדה שנועדו לבחון את דמותו של הרש"ר כסמן-תרבות בחברה החרדית. במוקד הדיון תעמוד השאלה אם למרות היות הרש"ר מיתוס, הוא זוכה עדיין למעמד בו זוכים 'גדולי הדור' המכונים 'מעבירי המסורת מדור דור', או 'מעתיקי השמועה' – מעמד אליו שייכים בעיקר רבנים ממזרח-אירופה. על בסיס עבודות השדה שיוצגו להלן, יועלו מספר הצעות בהקשר זה.
Rabbi Samson Raphael Hirsch: An Excluded Myth in Contemporary Haredi Society Eliezer Hayoun
המשך קריאה >>
סיון תשע"ז
יוני 2017
משמרנות מתגוננת לשמרנות מתמודדת
שינויים משמעותיים פוקדים את החברה החרדית בשני העשורים האחרונים בכל הנוגע לרכישת השכלה גבוהה ומקצועית וכניסה לעולם התעסוקה. נוכח שינויים אלה התמקדנו בבחינת אסטרטגיות התִרבות (acculturation) של חרדים אקדמאים בהשתלבותם במשק הישראלי. ניסינו להתחקות אחר גיבוש מתווה מאוזן ומוסכם בין רצונה של החברה החרדית להמשיך להתבדל, לבין דרישות המשק ונתוני סביבת העבודה שמחוץ לקהילה. מבחינה מתודולוגית בחרנו לבחון את אופן השתלבותם של חרדים אקדמאים במשק הישראלי באמצעות מחקר משולב (mixed methods) שכלל איסוף וניתוח כמותני ואיכותני של נתונים. במחקר השתתפו 745 חרדים אקדמאים בוגרי מגוון מוסדות להשכלה גבוהה בארץ, הנמנים על זרמים שונים בחברה החרדית, שהשיבו על שאלון אינטרנטי הבוחן את הסוגיה הנחקרת מהיבטים שונים: שאלון סוציו-דמוגרפי; שאלון השתייכות חברתית ושאלון פתיחוּת וסגירוּת לסביבה. כמו כן כונסו ארבע קבוצות-מיקוד ובהן התקיים דיון מעמיק ובירור סוגיות מרכזיות שנבדקו בשלב הכמותני.
ממצאי המחקר משקפים את אופן התמודדותם של המשתלבים באמצעות טיפולוגיה של אסטרטגיות תִרבות שונות: א. המשך ההתבצרות והבדלנות בתוך הקהילה; ב. השתלבות מנטלית מתבדלת מחוץ לקהילה; ג. השתלבות מנטלית ומרחבית מתבדלת מחוץ לקהילה.
*המחקר המלא מומן ופורסם על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה
Acculturation Strategies of ultra-Orthodox Academics in the Workplace*
המשך קריאה >>
שבט תשע"ז
פברואר 2017
שינויים ותמורות בהכשרת מורות בחינוך החרדי
מאמר זה נותן ביטוי למארג יחסי הגומלין שבין 'מערכת ההשכלה הגבוהה' במגזר החרדי – הסמינרים להוראה של נשים – לבין מדיניות העל של ישראל בתחום ההכשרה להוראה. מאז שקמה מדינת-ישראל, ניהלה החברה החרדית מאבק חינוכי-הישרדותי מתמשך. מחזוריות עשורית מאפיינת את רצף השינויים במבנה ההכשרה להוראה בסמינרים החרדיים לנשים. החידוש בסמינרים אלה הוא בכך שלצד המסורתיות והשמרנות מתקיים לאורך כל השנים איזון עדין ומבוקר של שינוי שתכליתו שימור .אולם התמורות במבנה ובהיקף ההכשרה בסמינרים אלה נתקלו בקשיים והתנגדויות שהעיבו על יחסי הגומלין בין הצדדים. מקרה המבחן הנדון במאמר זה – המשבר שפרץ בתשס"ז – משקף מורכבות ומערכת לחצים רב-כיוונית 'של', 'בתוך' ו'על' מיעוט תרבותי ייחודי במשרעת הגוונים הישראלית. בשנת תשס"ז עצרה הסמכות הרבנית את לימודי 'הבכיר' ותכנית ה'אקוויוולנט'. פולמוס נוקב התפתח סביב לימודי הנשים בחברה החרדית בעקבות החלטת האגף להכשרת עובדי הוראה להרחיב את משך ההכשרה משנתיים לתעודת מורה מוסמכת – לשלוש שנים לתעודת מורה מוסמכת בכירה החל ממחזור תשס"ה. ההחלטה הסופית שנתקבלה גם על דעת האגף להכשרת עובדי-הוראה, חתמה מערכת מורכבת של יחסי גומלין בין מדיניות העל של המשרד, בין ההנהגה הרוחנית, לבין "השדה" – צורכי מערכת ההכשרה והמורות המשתלמות.
Ministry of Education
Abstract
This article examines the nature of reciprocal relations between the higher education system in the Haredi sector – women’s teacher training seminaries – and overall Israeli policy on the training of educators. Since the State of Israel was founded, Haredi society has been engaged in an ongoing educational-existential struggle. The structural changes in teacher training at Haredi women’s seminaries tend to follow a cycle of decades. The innovation that characterizes these seminaries lies in the delicate, controlled balance they have maintained over the years between tradition and conservatism, on the one hand, and transformation aimed at preservation, on the other. Changes in the structure and scale of teacher training at these seminaries have, however, encountered obstacles and opposition that overshadow reciprocal relations between the parties. The test case presented in this article – the crisis that erupted in the academic year of 2006/2007 – reflects a complex and multi-dimensional set of pressures “of”, “within”, and “on” a cultural minority that is unique within the diverse spectrum of Israeli society. In 2006/2007 the rabbinic authorities suspended “senior teacher” studies and the “Equivalent” curriculum. A fierce debate had previously emerged regarding women’s education in Haredi society following a decision by the Department for Training of Teaching Personnel to extend the training period from two years for a certified teacher’s diploma, to three years for a senior certified teacher’s diploma beginning in the 2004/2005 academic year. The decision that was finally reached, which the Department for Training of Teaching Personnel accepted as well, established a complex system of reciprocal relations between the overall policy of the Ministry of Education, the religious leadership, and the “field” – the needs of the teacher-training system and of the teachers in training.
המשך קריאה >>
אב תשע"ו
אוגוסט 2016
הסתדרות עובדים חרדית
הסתדרות העובדים החרדית (פאג"י) הגיעה לשיא פעילותה בירושלים בשנות ה-40 של המאה ה-20. גוף זה התפלג למעשה מהסתדרות העובדים של 'פועלי אגודת-ישראל' (פא"י) על רקע התנגדותו הגוברת לקשרים שרקמה פא"י עם גופים ציוניים במחצית השנייה של שנות ה-30. אנשי פאג"י חשו גם אי-נחת מכך שראשי 'אגודת-ישראל' (אגו"י) החלו לנטוש את דרך הבידול וההפרדה מן הציונות, עם הפיכתם של עולי 'היישוב החדש' לרוב בתוך אגו"י, ורצונם לקיים חיים משותפים עם שאר היישוב היהודי בא"י לקראת הקמת המדינה. אף על פי כן נותרה פאג"י בשנות ה-40 חלק בלתי נפרד מאגו"י, ואף זכתה בתמיכת רבים מאנשי 'היישוב הישן' שראו בחבריה אנשי אמונה נאמנים. פאג"י קידמה בקרב ציבור זה את רוח היצרנות ועבודת הכפיים, שאִפשרו לו לקיים את דרך ההיבדלות החרדית. לוז פעילותה של פאג"י היה חברה כלכלית המקימה מפעלים, יוצרת מקומות עבודה ובונה שיכונים מיוזמתה ובכוחות עצמה. ערב הבחירות הראשונות שהתקיימו במדינת ישראל, החליטו אנשי פאג"י להתמודד בנפרד ממפלגת האם, שחברה אל מפלגות ציוניות בגוש משותף. הפרידה של פאג"י ממחנה אגו"י וכישלונה בשתי מערכות בחירות, הנחיתו עליה מכה קשה שהביאה לחיסולה. מחקר זה מתבסס על ביטאונים עצמיים של פאג"י בשנות ה-40, ועל היומון החרדי הראשון, 'היומן', שיצא בירושלים בימי מלחמת העצמאות ושבין יוצריו וכותביו היה לאנשי פאג"י מקום מרכזי להביע את עמדותיהם. מפִּרסומים אלה עולה השקפת-עולמם של אנשי פאג"י ומקצת מפעילות התנועה. מאמר זה מתבסס על ביטאונים אלה, על מחקרים נוספים, על עדויות של אישים שונים ועל חומר ארכיוני.
המשך קריאה >>
אדר א' תשע"ו
מרץ 2016
חרדים ברשת: משחקי-זהות בקהילה החרדית המקוונת
המרחב הקיברנטי וקהילות הדת המקוונות (Online Religious Community) המתקיימות בו, מספקים הזדמנות מחקרית עדכנית ויעילה להיכרות עם מגזרים שונים בחברה. אחת מקבוצות המחקר המרתקות בתחום זה היא הקהילה החרדית המקוונת, הפועלת ברשת ללא לאות, בצל השפעות החברה המערבית-חילונית. מאמר זה מבוסס על מחקר נטנוגרפי שבחן בין היתר כיצד מציגים עצמם חברי קהילת-דת זו בפורום 'בחדרי חרדים'.
המחקר משלב בין שתי מתודולוגיות משלימות: 'חקר מקרה' (Case Study) ו'נטנוגרפיה' (Netnography), שהיא שיטה אתנוגרפית איכותנית ופרשנית, המאפשרת להתחקות אחר קהלים ותרבויות מקוונות (cybercultures) בעולם מתוּוך טכנולוגית. בתום חמישה חודשי תצפית, בהם נבחנו ועובדו מבחינה תמטית קרוב ל-3000 דיונים (שרשורים), נמצא כי חברי הקהילה החרדית המקוונת מנהלים משחקי-זהות אישיים וקבוצתיים. משחקי הזהות מעידים על כך שחברי "חצר" חדשה זו מכסים טפח ומגלים טפחיים: הם משתמשים אמנם ב"ניקים" (כינויים מקוונים) אשר מסווים ומסתירים את זהותם בעולם הממשי ואף נהנים משמירה על אנונימיות יחסית, אך בה בעת הם גם משתעשעים בהעברת מסרים חדים ובולטים על אישיותם, אמונותיהם ואורחות-חייהם.
מילות מפתח: החברה החרדית | אינטרנט | קהילות-דת מקוונות | נטנוגרפיה
המשך קריאה >>
דצמבר 2015
דרכי התמודדות של נשים חרדיות
מטרת מאמר זה, היא לתאר, לנתח ולזהות את הדפוסים בהם נשים חרדיות לומדות, עובדות וצורכות פנאי, חוות את מקומן האישי והחברתי ומעצבות את מציאות חייהן על רקע השינויים המתחוללים בחברה השמרנית אשר לה הן שייכות. המאמר מתמקד בנשים הנתונות בתהליך או במפגש כלשהו עם שינוי ומציג את נקודות המבט הסובייקטיביות שלהן: הפרשנות והמשמעות שהן נותנות לתהליך השינוי בכלל ולשינויים בתחומי ההשכלה, העבודה והפנאי בפרט. הדיון בממצאים מעלה כי כינון זהות פרטית, תוך שימוש באסטרטגיות להתמודדות, מביא למיתון התגובה הביקורתית של ההנהגה והחברה ומאפשר אימוץ אקלקטי של חידושים ושינויים. בדרך זו נקלטים השינויים באופן טבעי וכתגובה בלתי-מכוּונת ובלתי-תלויה במאמצי הנשים.
המשך קריאה >>
חשון תשע"ו
אוקטובר 2015
תועלות אג"ח חברתית
אִגרות-חוב (אג"ח) חברתיות הן כלי פיננסי חדשני שנועד לענות על חוסר היעילות שבמימון הציבורי של שירותים חברתיים, וליצור מקורות-מימון נוספים לפרויקטים חברתיים. אג"ח חברתית היא מודל לפיו הממשלה מגייסת הון ממשקיעים (לרוב קרנות פילנתרופיות) ומתחייבת לתגמל את המשקיע כספית, בתנאי שהמיזם החברתי יעמוד ביעדים החברתיים שהוגדרו לו מראש, כך שתובטח תמורה להוצאת הממשלה. מטרת המחקר הנוכחי היא לאמוד את התמורה הכלכלית הכוללת לממשלת-ישראל כתוצאה מהנפקת אג"ח חברתיות לעידוד תעסוקת חרדים. ראשית המחקר העריך כיצד תשפיע הכשרת גברים חרדים בתחום ההיי-טק על שוק העבודה המקומי. שנית הוא אמד את הכדאיות הכלכלית, קרי: החיסכון הצפוי בעלויות עבור ממשלת-ישראל. על פי תוצאות המחקר, התועלת הכלכלית הכוללת מגבר חרדי בוגר התכנית שישתלב בהצלחה בעבודה, תעמוד על 7,785 ₪ לחודש. עיקר התועלת הכלכלית שתתקבל – בשיעור של כ-70% - היא תוצאה של תרומה לכלכלה הלאומית, בעוד שכ-20.5% ו-9.5% מן התועלת הכלכלית, נובעים מתרומת-מס ישירה ומחיסכון ממשלתי מהפחתת הטבות, בהתאמה. עוד עולה מן התוצאות כי עידוד תעסוקה חרדית בתחום ההיי-טק, יביא תועלת נטו לכלכלה הישראלית ויישא סיכון נמוך לפגיעה בשוק העבודה הנוכחי. מאחר והמחקר לא הביא בחשבון השפעות עקיפות, תהיה התועלת האמִתית לכלכלה מעלייה בתעסוקת חרדים, אף גבוהה מן התועלת המחושבת.
*Tel Hai Academic College **Pareto Group
yehuditk@telhai.ac.il, doronl@telhai.ac.il, yoavfisher@gmail.com
המשך קריאה >>
אוגוסט 2015
ממרחק תביא לחמה
כיצד נשים חרדיות היוצאות לעבוד בארגוני הייטק מתמודדות עם הימצאותן בין שני קטבים- ההתקרבות למודרניות אל מול שמרנות דתית, הגנה על הגחלת וציוויונן הדתי?
המשך קריאה >>
תמוז תשע"ה
יולי 2015
"להיות אישה של תלמיד חכם"
כיצד נשים חרדיות תופסות את המציאות הכלכלית-חברתית של החברה החרדית בישראל בת-זמננו?
המשך קריאה >>
סיון תשע"ה
יוני 2015
זהויות ותפקידים במשפחה החרדית בישראל
בשני העשורים האחרונים הפכו גברים חרדים רבים לשותפים פעילים וחיוניים בעבודות ההורות והבית. כניסתם של אבות חרדים למשק הבית מניעה במפתיע תהליכי שינוי בנרטיב החרדי וגורמת להטמעתם של אלמנטים מן השיח הפמיניסטי והפסיכולוגי לתודעה ולאורחות החיים של משפחות חרדיות רבות.
המשך קריאה >>
מאי 2015
הכשרות הפרטית בישראל
תקציר
מאמר זה עוסק בניתוח מקרה של משטר הכשרות הפרטי בישראל, המופעל על-ידי המגזר החרדי ומציע כשְרות מהודרת, כמודל של רגולציה וולונטרית המתנהלת לצד משטר הכשרות הציבורי. את משטר הכשרות הציבורי יזמו המפלגות החרדיות והוא מוסדר בחוק הכשרות שהתקבל ב-1983. שוק הכשרות הפרטי כולל כיום 33 גופים, רובם הוקמו משנות ה-80 ואילך, לאחר שחוק הכשרות נכנס לתוקפו. בעוד שהדרישה לכשרות מהודרת היא מוגבלת, מספר גופי הכשרות הפרטית מתרחב וכך וגם היקף פעילותם, וזאת למרות שכל מערכת הכשרות בישראל סופגת ביקורת ציבורית בדבר שחיתות, כפייה דתית ותרומה להעלאת יוקר המחיה. המחקר מבקש לברר כיצד קרה שחרף קיומו של משטר כשרות ציבורי, ובמיוחד לאחר קבלת החוק המסדיר אותו, חלה פריחה במספר גופי הכשרות הפרטית ופעילותם הורחבה באופן משמעותי. לצורך בירור התופעה יש להבחין בין עצם קיום התופעה של כשרות פרטית לצד כשרות ציבורית, לבין הצמיחה וההתרחבות של פעילות זו. בעוד שהתיאוריה של רגולציה וולונטרית מיטיבה להסביר את עצם קיומו של משטר כשרות פרטי הפועל במקביל לזה הציבורי, כמענה לביקוש, תיאוריה זו מתקשה להסביר את התרחבותו של משטר הכשרות הפרטי. ההסבר המוצע להתרחבות זו מכוון לגורמי היצע שמקורם ביחסים שבין המגזר החרדי לבין החברה והמדינה, ולתהליכים פנימיים המתחוללים בתוך החברה החרדית.
המשך קריאה >>
אפריל 2015
הגאולה על כתפיהן
כיצד התפתחה אופנת השאלים בקרב הנשים החרדיות? האם מדובר בצניעות מחמירה עקב דיכוי פטריארכלי, או העצמת הנשים את עצמן מתוך אמונה בכוחותיהן המאגיים?
המשך קריאה >>
ניסן תשע"ה
מרץ 2015
על בתי הספר החרדיים באנטוורפן
תקציר
מחקר זה בודק כיצד מחלחל עיקרון חוקתי של חופש חינוכי, המעוגן בחוקה הבלגית, אל בתי הספר החרדיים באנטוורפן שבבלגיה. הוא מתחקה אחר הגורמים המעצבים את החופש החינוכי בחיי היום-יום של בתי הספר החרדיים ומאפיין אותם בתוך שדה המדיניות החינוכית. ממצאי המחקר מראים כי החופש החינוכי משתנה בתוך "גלגלי השיניים" של מדיניות החינוך. חוקי החינוך מסדירים את קיומם של בתי ספר דתיים פרטיים במימון מלא ומעניקים להם אוטונומיה, אך הסוכנים המופקדים על יישום מדיניות החינוך, כללי הרקע שבתוכם פועלת המדיניות והנורמות התרבותיות החרדיות מצמצמים את החופש החינוכי בדרכו לכיתות.
בחלקו האחרון, המאמר מבקש להפיק מממצאיו תובנות רלוונטיות לעיצוב מדיניות החינוך בישראל. תובנות אלו נוגעות לתפקיד הסוכנים המפקחים, לעידוד לימודי החול באמצעות התניות מימון, להנעת בחירות הורים באמצעות איסור על מיוני תלמידים, להגבלת האפשרות לפצל בתי ספר ולאיזון בין הרצון לאפשר לחרדים לממש את זכותם לחינוך באמצעות התאמות, לבין החשש מקיבוע מציאות מפרידה ומפלה.
המשך קריאה >>
כסלו תשע"ה
דצמבר 2014
התמודדות ההנהגה הרבנית
המשך קריאה >>
חשון תשע"ה
נובמבר 2014
שידוכין וגנטיקה
המשך קריאה >>
תשרי תשע"ה
אוקטובר 2014
מחקרי-מדיניות אודות החרדים בישראל
תקציר
במסגרת הספרות המחקרית על החרדים בישראל (קפלן, 2003, 2009) אך גם במקום משלו, התעצב תחום מחקר ייחודי, מחקרי מדיניות על החרדים. במאמר זה אעמוד על חשיבות תחום מחקר זה, ייחודו, הנושאים המרכזים בהם הוא עוסק, התימות המרכזיות המאפיינות אותו ותהליך התפתחותו של ידע זה. במאמר זה נבחנות גם הזיקות בין ידע זה לבין המחקר האקדמי "הטהור" אודות חרדים, ובין ידע זה לכוחות חברתיים ולמציאות החברתית. המאמר מראה כי ידע זה התאפיין במעבר מהתמקדות בסוגיות ברמה מקומית, כמו יחסי חרדים-חילוניים בירושלים, להתמקדות בסוגיות ברמה לאומית, כמו השפעת החרדים על הכלכלה הישראלית. המאמר גם מראה כי המחקרים שנכללים במסגרת ידע זה האיצו שינויים בחברה החרדית ובחנו את התרחשותם. טענה נוספת היא כי ידע זה גם משקף שינוי ביחסי הכוח בין החברה הסובבת לחברה החרדית.
המשך קריאה >>
אלול תשע"ד
ספטמבר 2014
אחרי שמזבח מוריד דמעות
תקציר:
מחקר זה בוחן את תופעת הגירושין במגזר החרדי, את דרכי ההתמודדות של הגרושים עם מצבם, ואת יחסה של החברה החרדית אליהם. הגירושין בחברה החרדית אינם נידונים בציבור, אך התפתחות פרמטרים שונים, כגון הקמת קבוצות תמיכה לנשים חד-הוריות חרדיות, קבוצות טיפול לבני-משפחות של גרושים, התפתחות של מערך טיפולי-אקדמי מקרב החברה החרדית והקמת מקלטים לנשים מוכות בחברה החרדית, מעידה על התרחבות התופעה.
מאמר זה בוחן באמצעות כלים איכותניים-פמנולוגיים את תגובות הפרט, המשפחה והחברה החרדית לגירושין. במחקר השתתפו 61 מרואיינים מארבע קבוצות שונות בחברה החרדית: נשים גרושות, גברים גרושים, בנות בוגרות להורים גרושים ואנשי-מקצוע המעורבים בתהליך. המחקר נערך באמצעות מדגם 'כדור-שלג'. הוא אינו בוחן את הסיבות לגירושין, אלא את תוצאותיהם. ממצאי המחקר מציירים תמונה מורכבת וכואבת של חברה אשר דוחה אקטיבית או פסיבית את תופעת הגירושין ואת אלה שנקלעו אליה, לצד התעצמות אישית ותהליכי אינדיבידואליזציה של המתגרשים, אשר בוחרים להמשיך ולחיות בקרב החברה החרדית חרף הדחייה שהם חשים ממנה.
המשך קריאה >>
אב תשע"ד
אוגוסט 2014
בין הפרט לקהילה: דפוסי מגורים של אוכלוסייה ח...
תקציר:
מאמר זה בוחן את דרכי ההתארגנות של אוכלוסייה במרחב. באוכלוסייה החרדית, המורכבת ממגוון זרמים ופלגים, מתגלה הזהות הקהילתית כרכיב מרכזי בארגון הפנימי של שכונות המגורים המסוגרות. העדפות המגורים המוצהרות של האדם החרדי, המבקש לחיות בקרב "דומים" – בני הזרם החרדי שאליו הוא משתייך – מניעות תהליכים של התקבצות ויוצרות דפוסים שונים של היבדלות. המנגנונים המניעים את הארגון המרחבי נבחנו כאן בשני מקרים: ברמת-שלמה, שהיא שכונה חדשה-יחסית בחלק החיצוני, העוטף, של ירושלים, בה ארגון הפרטים נערך על ידי ראשי הקהילה; ובסנהדרייה, שכונה ותיקה ומבוקשת בעיר הפנימית של ירושלים, בה הפרטים חופשים יחסית ומונְחים על ידי 'רוח הקהילה'. דרכי הארגון השונות מאפשרות לעצב את בחירת מקום המגורים של משק הבית בתבניות מרחביות משתנות. במקרה הראשון מושגת היבדלות חדה של בני הזרמים החרדיים השונים – כל זרם בתת-השכונה המיועדת לו. במקרה השני מתקבל דפוס מרחבי מעורב לכאורה. מבט מעמיק מגלה כי הוא מתנהל על פי 'קוד-מרחב' עקבי, המאפשר לפרטים לחוש שייכות לקהילה גם במרחב מעורב-יחסית ומעלה את רמת הוודאות והשליטה שלהם בכל הקשור לזהות הסביבה בה הם חיים. הבנת תהליכי הסגרגציה המתוארים במאמר זה משמשת בסיס לניסוח תהליך תכנון המביא בחשבון מאפייני ארגון מרחבי של קבוצות אוכלוסייה בערים חדשות, בערים מתחדשות ובמרכזי ערים ותיקות.
המשך קריאה >>
תמוז תשע"ד
יולי 2014
מתנדבים חרדים בשירות אזרחי בישראל
תקציר:
המחקר בחן באופן שיטתי מאפיינים וסוגים שונים של הון חברתי בקרב כ-600 מתנדבים חרדים מקהילות מגוונות, המשרתים במסגרת השירות האזרחי. במחקר נבחנה מידת השפעתם של סוגי הון חברתי על הבחירה בין התנדבות 'מסתגרת' בתוך הקהילה, לעומת התנדבות 'פתוחה' מחוץ לקהילה החרדית. בנוסף, נבחן הקשר בין מניעים להתנדבות לבין סוגי הון חברתי של המתנדבים. ממצאי המחקר מלמדים כי מתנדבים מקהילות חרדיות סגורות, בעלי הון חברתי מלכד גבוה, משרתים לרוב במסגרות פנים-קהילתיות, הן מסיבות אלטרואיסטיות וחברתיות והן מחשש להיחשף לאוכלוסיות שאינן חרדיות. לעומתם, מתנדבים מקהילות חרדיות פתוחות (יחסית), בעלי הון חברתי מגשר גבוה, בוחרים לעתים קרובות לשרת במסגרות התנדבותיות כלליות מחוץ לקהילתם (למשל מד"א או משטרה). בחירתם של האחרונים מעוגנת במניעים אנוכיים-תועלתניים הנובעים מן הצורך לרכוש ניסיון תעסוקתי משמעותי בתקופת ההתנדבות, על מנת למצות את יכולותיהם וכישוריהם ולפרוץ בזהירות את גבולות קהילתם. השתלבותם של גברים חרדים בשירות אזרחי מחוץ לקהילתם, מייצרת הזדמנויות לחשיפה הדדית בין מגזרים שונים ולחיזוק האמון והסולידריות בין מגזרים שונים. כך גם מתחזקת והולכת זיקת המתנדבים החרדים למדינה ומוסדותיה.
המשך קריאה >>
יציאה לעבודה בקרב בני-ישיבות חרדים
תקציר:
מבוסס על עבודת מחקר לתואר מוסמך בהנחיית פרופ' איתמר גתי באוניברסיטה העברית בירושלים.
מבוסס על עבודת מחקר לתואר מוסמך בהנחיית פרופ' איתמר גתי באוניברסיטה העברית בירושלים.
המשך קריאה >>
אייר תשע"ד
יוני 2014
חרדיות מזרחית - אידאולוגיה וזהות
תקציר:
מאמר זה מתאר שלוש חזיתות שהחרדיות המזרחית מתמודדת בהן כיום. באחת היא ניצבת מול מציאות מפולשת בסגנונות חיים דתיים שאינם חרדיים, הן בתא המשפחתי, הן בקהילות המתפללים והן באזורי המגורים. בשנייה היא מתמודדת עם יחסי הכוחות האתניים בתוך החברה החרדית, ובשלישית מול מוסדות המדינה, כשהיא בקשר בלתי-אמצעי עם ציבור לא-חרדי בעל עמדות לאומיות מובהקות.
תוצאת ההתמודדות בחזיתות אלו ניכרת כיום בשלוש מגמות שונות: 1. בחרדיות מתקנת (רפורמטיבית), המבקשת להפוך את דרך החיים החרדית לתו-תקן בקרב ציבור דתי או שומר-מסורת שאינו חרדי; 2. חרדיות אתנו-מעמדית החושפת מציאות של חברת קסטות; 3. חרדיות ממלכתית המבקשת לקחת חלק בעיצוב החברה הישראלית באמצעות מוסדות המדינה ומשאביה.