המרכז לחקר החברה החרדית – כתב העת לחקר החברה החרדית
ראשי >> 
כתב העת לחקר החברה החרדית >> התמודדות ההנהגה הרבנית

התמודדות ההנהגה הרבנית

חוקרים רבים מסבירים את השינוי באורח החיים החרדי, ובפרט את הגידול במספר הלומדות במוסדות אקדמיים בחדירת נורמות מודרניות אל תוך הקהילה החרדית, במצוקה הכלכלית ההולכת ומחמירה בעקבות הקיצוץ בקצבאות, בירידה ניכרת בתרומות של נדבנים מחו"ל (טולידנו, זוסמן, פריש, וגוטליב, 2010), בתרבות השפע ובעלייה ברמת החיים (איתן, 2013), וכל זאת לצד הגידול במספר משקי הבית החרדיים ושיעור התעסוקה הנמוך בקרב החרדים (מרציאנו וקאופמן, 2012). על גורמים אלה נוסף השינוי במעמדו של מקצוע ההוראה: בעבר היה עיסוק זה פרנסתה העיקרית של האישה החרדית, אך כיום אין זה כך מכמה סיבות (Blumen ,2002): האחת היא הצורך בהכנסה גבוהה יותר; השנייה נובעת מכך שמשרד החינוך הגביל בשנים האחרונות את מספר רישיונות ההוראה בסמינרים; השלישית היא חוסר משרות בתחום זה ופתיחתם של מסלולים אקדמיים במקצועות מגוונים. כל אלה הביאו לעלייה במספר הנשים החרדיות הלומדות במוסדות אקדמיים ולהשתלבותן במשק הישראלי. שיעור הבחירה של נשים בלימודים הכלליים, במוסדות שאינם של  'בית יעקב', צומח משנה לשנה (לופו, 2003). 

מנהיגי החברה החרדית חוששים בעקביות מסכנות המודרנה, שנתפסת כמאיימת על ערכי המובלעת החרדית. להנהגה זו לגווניה יש סמכות רחבה בשאלה אם ובאיזו מידה יתרחש שינוי ביחס ללימודי חול בכלל וללימודים אקדמיים בפרט. מבחינת ראשי הציבור החרדי, השילוב בין לימודי קודש ללימודי חול אינו סוגיה פשוטה, וטרם התקבלה הכרעה ביחס לכך. גם בימים אלה, בהם גברים ונשים פונים ללימודים גבוהים, מתקשה ההנהגה החרדית להכריע בדבר השילוב בין לימודי חול ללימודי קודש בקרב גברים, מחשש לביטול מצוות תלמוד תורה הכרוך בכך, וזאת בנוסף לקושי שבהתמודדות עם תכנים שאינם עולים בקנה אחד עם רוח ההלכה היהודית.

על רקע הטענה כי החברה החרדית היא חברה שמרנית שמנהיגיה מתנגדים ללימודים אקדמיים, ועל רקע העובדה שהחברה החרדית בישראל מפוצלת לזרמים שונים, בא מאמר זה לבדוק  את צורת התמודדותה של ההנהגה החרדית עם ההשכלה האקדמית בשנים האחרונות. המשותף לכל הרבנים מכל הזרמים הוא הרצון להמשיך בשימורה של 'חברת הלומדים' לצד ההגנה על ערכי החברה החרדית, תוך הימנעות עקרונית מלימודי חול העשויים לסתור את ערכי ההשקפה החרדית. ברם, במישור המעשי, רבנים מזרמים שונים מתפקדים באופנים שונים לחלוטין. מאמר זה מבקש לבדוק אם מנהיגים שונים בחברה החרדית נוקטים עמדות שונות ומגוונות ביחס לרכישת השכלה אקדמית ואם קיימים אופני התמודדות שונים עם תופעה זו.

המחקר שהוליך לכתיבת מאמר זה מבוסס על ניתוח מקורות ראשוניים (חומרי ארכיון של המכללה החרדית ירושלים, פאשקווילים וכתבות מן העיתונות החרדית), סקירת מקורות משניים (ספרות תיאורטית ואמפירית הבוחנת חברות שמרניות תוך התמקדות בחששן מפני תהליכי חילון וביניהם רכישת השכלה אקדמית) ואיסוף נתונים ביוגרפיים של רבנים ומיונם.         

הצהרות פומביות אל מול הלכה למעשה: שלוש תגובות

את תגובות הרבנים אני מסווגת לשלוש: א. דחייה עקרונית ומעשית; ב. דחייה עקרונית פומבית וכללית לצד מתן היתר סמוי;  ג. הסכמה הצהרתית ומעשית כאחת לשינוי המתבקש.

דחייה עקרונית ומעשית: עמדה זו מאפיינת בעיקר את גישת מנהיגי הקהילות הסגורות ביותר בחברה החרדית,  הן מן הזרם הליטאי והן מן הזרם החסידי. בין הנמנים עם קטגוריה זו ניתן לציין את מנהיגי 'העדה החרדית', ממשיכי אידאולוגיית 'היישוב הישן' הדוגלים בהסתגרות ובהיבדלות מוחלטת מן הסביבה. הנהגת קבוצה זו לזרמיה השונים דוחה באופן מוחלט את הכנסת הלימודים הגבוהים לתחומי המחנה החרדי מחמת 'הסכנה' הטמונה בהם. השמירה על גבולות המובלעת נתפסת כהכרחית לקבוצה ולפיכך אין לפרוץ את הגדרות גם אם תהליכים כלכליים-חברתיים מסמנים צורך בשינוי. הנהגת קבוצה זו נוקטת גישות שונות לשמירת גבולותיה, כגון הפצת פשקווילים המגנים את ראשי המוסדות האקדמיים השונים ואת הגופים המעודדים לימודים אקדמיים. דוגמה לגינוי פומבי של מוסד אקדמי המזוהה במובהק כמוסד חרדי פורץ גדרות, היא התגובה להקמת 'המכללה החרדית ירושלים', אשר גונתה בפשקווילים כפורצת את גבולות המובלעת ומסכנת את ערכיה. גינוי זה גם ממחיש את הפער השורר בין תפיסת המחמירים מן הזרם הליטאי ומן הזרם החסידי, לבין  תפיסת הרב עובדיה יוסף זצ"ל מן הזרם הספרדי, שנודע בגישתו הפרגמטית לנושא זה.

היחס המסתגר והביקורתי כלפי המכללות החרדיות מאפיין את הזרם הליטאי וזרמי-משנה של הזרם החסידי. בתוך הזרם הליטאי הוביל הרב אלעזר מנחם שך זצ"ל (2001-1894) את הגישה הבדלנית והביקורתית ביותר בנושא זה (הורוביץ, 1989; טאוב, 2013). הרב שך נהג לבטא את עמדותיו בעל פה, אך תשובות שכתב לפונים אליו מלמדות על עמדותיו. בתקופתו גדל מאוד מספר הישיבות החרדיות בארץ. הוא קרא לשמור בישיבות על ריחוק מוחלט מלימודים כלליים ויצא נגד התרבות החילונית, המנותקת לדבריו מן היהדות. הוא הציג עמדה שמרנית מובהקת הרואה בזהות היהודית זהות מהותית שאינה נדרשת לחידושי הסביבה החיצונית ולדיאלוג עמה, אלא דוגלת בהסתגרות בגבולות המובלעת ובהיבדלות מוחלטת מן החברה החיצונית. אשר לנשים, אסר עליהן הרב שך לימודי חול שלא במסגרת הסמינרים המוכרים של 'בית יעקב' ומסלול ההוראה המועדף בעיניו לנשים היה 'יראת שמיים'. כשלימור לבנת היתה שרת החינוך, נפגש עמה הרב שך וביקש ממנה שלא תכפה תוכני לימוד של חול על מוסדות הלימוד החרדיים. תלמידי ישיבה מחו"ל, שאינם מקבלים תקצוב מהמדינה כבישראל, פנו אל הרב שך בשאלה אם הוא מתיר להם להקדיש מעט מזמנם ללימודי תואר אקדמי, על מנת שיוכלו להשתלב בעבודה ופרנסתם תהיה מצויה במקביל להשקעתם בלימוד התורה. הרב שך פסק בבירור שאל להם לנהוג כך. הוא טען כי לימוד החוכמות החיצוניות הוא בבחינת "מרעילי שכל" וכי הן מסכנות את קיום היהדות באופן ממשי (לופו, 2003: 40-38). עמדתו של הרב שך כלפי לימודי חול וכלפי השכלה גבוהה בפרט, היתה נחרצת וברורה והשפעתה ניכרת עד ימינו. דפוס הנהגתו של הרב שך כמנהיג-ציבור נחרץ העומד על המשמר, השתרשה בציבור החרדי האשכנזי והספרדי כאחד. לאחר פטירתו הנהיגו הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל  והרב אריה לייב שטיינמן יבדל"א את הציבור הליטאי. יחסם כלפי רכישת השכלה גבוהה היה זהה ליחסו של הרב שך, לצד מגמה קלה לקוּלה. להלן אדון בשינוי קל זה.

 


כללי

כותרת

עוד מידע