המרכז לחקר החברה החרדית – שיח חרדים

שיח חרדים

תמורות רבות וחשובות פוקדות באחרונה את החברה החרדית בישראל. באתר האינטרנט של המרכז לחקר החברה החרדית הופעל מדור בשם 'שיח חרדים', שנועד לאפשר דיון פתוח על תמורות אלו ומשמעותן. הדיון מתקיים באמצעות רשימות של הבעת עמדה, תיאור מצב, מעקב אחר פעילות, או ניתוח התפתחות כלשהי הקשורה לתמורות אלו. המדור פתוח לכותבים חרדים ושאינם חרדים כאחד. עורך 'שיח חרדים' הוא הרב בצלאל כהן. כדי להציע רשימה לפרסום במדור זה, הכותבים מתבקשים לשלוח אותה בדואר האלקטרוני לכתובת tehilab@jerusaleminstitute.org.il

 
כסלו תשע"ה
דצמבר 2014

מועד לחזון

מאת: הרב אריאל ליפשיץ
היהדות החרדית בארץ ישראל מתנהלת זה כששים שנה במערכת של התגוננות ו'היגררות'. מזעור- נזקים. עיקר תשומת-הלב והאנרגיה מופנים להתגוננות מפני גזירה זו או אחרת. האם לא הגיע הזמן שנעשה 'רגע חושבים' ונציג חזון כלשהו (בראש ובראשונה לעצמינו, ובשלב מאוחר יותר לעם כולו)? 
 
אחד ממנהיגי המדינה אמר פעם כי "במזרח התיכון - או שאתה יוזם או שאתה נגרר"....
כלל זה נכון לא רק במזרח התיכון. הוא נכון בחיים בכלל ומכל הבחינות. הן בחייו הפרטיים של כל אדם ואדם והן בחיים ה'לאומיים' של כל עם ועם.
אינם דומים חייו של אדם שפועל עם חזון ו'תכנית-עבודה' מוגדרת ומסודרת לאדם שחי חיים 'אקראיים'. הראשון 'גורר' והשני 'נגרר'. הראשון 'מוביל' והשני 'מובל'. לראשון יש סיכוי [בסייעתא דשמיא, כמובן] להגיע 'לאן שהוא' ואילו השני 'ייגרר' אל החיים. 
כשאין יעד אין לאן לחתור. 
כך גם בנוגע ל'חיים הלאומיים' של כל עם ועם וכפי שכבר לימדנו החכם מכל אדם (משלי כט יח) בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם.
*
אחד ממונחי היסוד של ה'קאוצ'ינג' (אימון אישי) הוא: "אזור הנוחות". 
'אזור' זה הוא האזור אליו התרגל האדם בחייו. האזור המוכר והנוח אינו בהכרח טוב לאדם. הוא 'נוח' אולם (במקרים רבים) הוא לא 'טוב'. האדם לא מוביל את השינוי המתבקש משום שהוא פוחד מפני החדש והלא-מוכר. הרתיעה משתקת אותו למקומו ה'ישן'.
לדוגמה: חברות ותאגידים רבים נעלמו והתאדו משום שמנהליהם לא ידעו להתאים את עצמם למציאות המתחדשת ונשארו 'תקועים' במוסכמות העבר ('אזורי הנוחות'), או - לחילופין - משום שהם הסתפקו רק בשמירה על הקיים ללא יוזמות התחדשות ו'פריצה' לשווקים וקהלים חדשים. מציאות כזו מובילה לניוונה של המערכת כולה.
על מנת לבצע את השינוי, האדם (או החברה) צריך להיות מודע יותר למציאות הנוכחית ולשאול את עצמו "האם אני נמצא במקום בו אני רוצה להיות?". והיה והתשובה היא שלילית אזי צריך האדם לאמוד נכונה את כוחותיו ויכולותיו. הוא צריך לבחון ולסקור את התנהלותו ולמצוא את 'הנקודות' שיביאו אותו למקום בו הוא היה רוצה להיות. לשם כך יש להציג (לעצמו, בעיקר) חזון ותכנית עבודה מסודרת. להיחלץ מן הפחדים ולהעיז ולפרוץ קדימה.
*
היהדות החרדית בארץ ישראל מתנהלת זה כששים שנה במערכת של התגוננות ו'היגררות'. מזעור- נזקים. עיקר תשומת-הלב והאנרגיה מופנים להתגוננות מפני גזירה זו או אחרת. חוק הגיוס, התערבות בתחומי החינוך, בעיות דת ומדינה, חילונה של המדינה (- חילולי שבת וכדו') וכדו'.
האם לא הגיע הזמן שנפעל לפי תכנית כלשהי? האם לא הגיע הזמן שנעשה 'רגע חושבים' ונציג חזון כלשהו (בראש ובראשונה לעצמינו, ובשלב מאוחר יותר לעם כולו)? 
כבר מזמן אין לנו את ה'לוקסוס' של מסגרת שתפעל רק על מנת לשמר את הקיים. יתכן שהיו זמנים רגועים יותר בהם היה הדבר אפשרי. אולם, במציאות הנוכחית אם אנו לא 'נגרור' ניאלץ 'להיגרר'. המציאות המתרחשת מול עיננו מוכיחה זאת בצורה המיטבית.
*
אין בכוונת כותב השורות להטיף לשינויים מערכתיים שלא על דעתם של גדולי-ישראל ח"ו. גדולי וחכמי ישראל הם המה מאורי האומה ומנהיגיה. מפיהם אנו חיים.
המכוון הוא לדרכי הפעולה של העסקנים החרדיים למיניהם (חברי כנסת, אישי-ציבור וכדו'). אין ספק כי ישנם אנשי ציבור מוכשרים שמוסרים את נפשם למען הציבור בכלל ובפרט. אולם האם לא הגיע הזמן 'לרענן' את המערכת בחשיבה מחודשת על דרכי הפעולה?! האם הדרך הישנה והמוכרת הניבה תוצאות חיוביות?! האם לא הגיע זמן ה'חזון'?!
הבה נחשוב: מה אנו רוצים להשיג? מה הם היעדים אותם אנו – כחברה - מציבים לעצמינו? 
*
ה'חזון' אינו אמור לטפל רק בנקודה זו או אחרת. הוא יכול וצריך לעסוק בנושאים רבים. נציג מספר דוגמאות:
1. מה הם מטרותיה של היהדות החרדית בנושא חיזוק דמותה וזהותה היהודית של המדינה (חינוך, הסברה יהודית וכדו'). 
2. הגדרה והסדרה ברורה יותר של יחסי 'דת ומדינה' בדגש על נושאים שונים שעולים מעת לעת לדיון: לדוגמה – שבת, הטמעת ערכי המשפחה היהודית (בהקשר למוסד הנישואין), ועוד. (דומה שכבר עשרות שנים הנושא לא נבחן לעומקו ע"י הציבור החרדי, ולצערינו הסטטוס-קוו נרמס ו'ננגס' כל העת). 
3. הנגשת והסברת עמדות הליב"ה של הציבור החרדי לכלל האזרחים ע"י הקמת מערך הסברה חרדי מיומן וכדו' (לצערינו נושא ההסברה נזנח – כמעט לחלוטין – ואת פירות ההזנחה הזו אנו משלמים יום יום). 
4. יחס הציבור החרדי למסגרות המדינה השונות כצבא, סמלי שלטון וכדו'. השתלבות (בצורה שמתאימה לאורח החיים החרדי) או התנתקות ממסגרות אלה (או מחלקם). 
ב'חזון' זה ניתן וצריך אף לעסוק בפרטים רבים ונוספים, אולם – ראשית כל - עלינו לזכור את העיקרון. העיקרון שהיה נכון כבר זמן רב – חברה בריאה אינה מתנהלת בהתנהלות של 'שלוף'. חברה בריאה פועלת עם 'תכנית עבודה' ויעדים מוגדרים וברורים. 
כבר מאוחר, אולם עדיין לא מאוחר מדי. ה'כפפה' מחכה שנרים אותה.
הגיע זמן החזון. 
 
 
המשך קריאה >>
3
כסלו תשע"ה
נובמבר 2014

נשים חרדיות

מאת: ורד בכר

סקר שנערך מטעם מכון "שחרית", אשר ממצאיו הוצגו בכון ירושלים לחקר ישראל", בדק עמדות של הצבור החרדי כלפי נושאים ותחומים שונים. אחד הממצאים אשר עלה מן הסקר והפתיע את החוקרים הצביע על כך כי נשים חרדיות מחזיקות באופן מובהק בעמדות קיצוניות יותר מגברים ומתפקדות כעל תקן שומרות הגחלת.

המשך קריאה >>
1
יולי 2014

מה אנחנו שוות?

מאת: נעה דנן
אז שוויון הכא, ונטל התם – ומה הועילו חכמים בתקנתם?! איך אפשר להשתמש בחרב הפיפיות של השוויון, כלהט החרב המתהפכת – פעם לכאן ופעם לכאן? 

ביום שלישי, י"ג באייר תשע"ד, 13.5.14, התקיים דיון על תעסוקת נשים חרדיות במסגרת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי של הכנסת. הצורך הבוער שלי להשתתף בדיון זה היה אך טבעי בתור אישה חרדית מן המניין. הרצון לשמוע מקרוב את מה שאומרים "אצלנו"--- מבעבע בי לפני כל דיון שכזה. תקוות, תשוקות לב, פרפרים בבטן, פעימות חיים ובעיקר מחשבות  הרבה הציפו אותי שבוע לפני הדיון בכנסת., אני עדיין מתרגשת כל פעם מחדש לשמוע אותי ועוד כמוני מדברות "עלינו"...

אמנם יש לי כבר "היסטוריה" עם דיוני הוועדה, מהם שאף הביכוני ביותר ואילצוני להסתכל סביבי ולשאול בתסכול: איך? איך זה שהגענו למצב של "מדברים עלינו שלא בנוכחותנו"? פותרים לנו בעיות בנושאים שמעולם לא נתפסו בעייתיים בעינינו? שמים במרכז את מה שנמצא אצלנו כל כך בשוליים...? אבל למרות כל זאת, ניסיתי לתת לזה עוד צ'אנס, לבוא מיוחלת, נטולת סטריאוטיפים ודעות קדומות... אחרי הכל צריך לתת "שוויון הזדמנויות" גם לאחרים.

כך הגעתי לדיון בוועדת הכנסת, שנפתח בדבריה של חה"כ ד"ר עליזה לביא: "נשים חרדיות הן לא אזרחיות סוג ב' במדינה. הן מרוויחות פחות, משכילות פחות ונתונות לניצול תעסוקתי בעקבות מצבן. בשל התמריצים החדשים, גדל הפער ביניהן לבין הגברים החרדים ושאר החברה בכל הנוגע לשכר, השכלה והתעסוקה, והוא רק ילך ויגדל ויהיה כֶּשֶל לדורות". חשבתי לעצמי, בעקבות דבריה החגיגיים משהו של חה"כ לביא, שנטלה על עצמה את תפקיד כותבת המַגנָה-כַרטָה של הנשים החרדיות: האמת, היא צודקת. מה קורה כאן?! מי בוחר? ולמה? והיכן להרים את תורן דגל השוויון?

במהלך הדרמות סביב חוק השוויון בנטל שכחו את העובדה הפשוטה: שיעור התעסוקה של נשים חרדיות עומד על 65 אחוזים, ואם לא נתאמץ להגדיל אותו או לפחות להפוך אותו לאיכותי יותר ולשמר אותו, נמצא את עצמנו מגדילים את הפער ולא מצמצמים אותו. התמריצים, שהמדינה החלה לתת לגברים חרדים למען רכישת השכלה ויציאה לעבודה ולמעסיקים על מנת שיעסיקו אותם ושיבואו על חשבון הנשים החרדיות, עלולים לפגוע בשיעור השתתפותן של הנשים החרדיות במעגל העבודה. כך ייווצר מצב אבסורדי, שמסכן את ההישגים הקיימים ואשר עלול לגרום לשימור העוני בחברה החרדית ואף להחרפתו. החשש הגדול הוא כי מאחר ובקרב הנשים החרדיות השיקול המרכזי של יציאה לעבודה הוא נשיאה ב"נטל" הפרנסה (במקרים רבים: למען הגברים, שתורתם אומנותם), תיווצר משוואה חדשה בנוסח: גברים עובדים = נשים לא. אפשר לקרוא לכך: "אפקט הדלת המסתובבת".

חשבתי על הדלת הזו ועליי ועל עוד כמה נשים כמוני, שלא ממש מתמצאות במספרים ובאחוזים ולא שוחות בעומק המונחים. מה הן (אנחנו) בסה"כ רוצות? לממש את לימודיהן? להשתמש בכישוריהן? לפתח קריירה מקצועית? להרגיש טוב במקומן? אני פוקחת עיניים גדולות ומביטה לכל עבר מסביבי: משפחה, שכנות, חברות, קולגות, והרי "בתוך עמי אנוכי יושבת", ולומדת, שהגורם הכלכלי, עליו מצהירות נשים חרדיות, הוא המניע החזק ביותר בשיקוליהן לצאת לשוק העבודה. לעומת זאת, מניעים כמו הגשמה עצמית ותרומה לחברה אינם מהווים מניעים של ממש להשתלבות בשוק העבודה בקרב נשים חרדיות. אולי, אם תשתנה המגמה האובססיבית של שילוב הגברים החרדים דווקא בשוק העבודה, אולי עוד יבואו ימים כאלו, בהם נשים חרדיות תעבודנה במקומות שליבן חפץ, מקומות שבהן כישוריהן ויכולותיהן ימצאו אור. כעת, לגודל החידלון, בדוחק השעה והפרנסה הן מתפתות לכל משרה שתוכל להעניק לחם וחלב לביתן. הן שוות הרבה יותר אבל מרוויחות הרבה פחות...

אז שוויון הכא, ונטל התם – ומה הועילו חכמים בתקנתם?! איך אפשר להשתמש בחרב הפיפיות של השוויון, כלהט החרב המתהפכת – פעם לכאן ופעם לכאן?

ואיך, איך אפשר לא להביא בחשבון את הגרסה המציאותית הפשוטה של השוויון, כפי שהיא חיה, נמצאת ומתרחשת בסלון ביתי, במטבח של שכנתי, בסמינר של חברתי, ומנגד להמשיך ולדבוק בגרסת השוויון המדוסקסת עד עייפה, כפי שהיא יפה ונמלצת בין מסדרונות הוועדה בכנסת?! 

המשך קריאה >>
0

על ספרים וחרדים

מאת: ורד בכר

וכך הייתי צועדת את הדרך הארוכה במעלה גבעת רמב"ם המיתולוגית, כל יומיים שלושה ומחדשת את מלאי התענוג היומי. ההליכה לספריה והשהייה בה, הייתה חלק  מזמן בילוי מרכזי באותם ימי ילדותי. המרחב הנעים והזמין ענה על צרכיי המועטים והרחיב את אופקיי המתהווים. 

המשך קריאה >>
0
כללי

כותרת

עוד מידע